מירב הלינגר לא הייתה אמורה להיות "מירב הלינגר". כמי שגדלה בבית דתי לאומי בפתח תקווה, הדבר האחרון שהיה מצופה ממנה להיות זה מוזיקאית.
כבר בגיל צעיר מירב הילדה הבינה שיש דברים שלא מסתדרים לה בדיוק. בהתחלה זה היה ללבוש חצאית, בהמשך הציפיה שתשיר אך ורק בפני נשים. הרקע הזה הוביל אותה לעשייה מוזיקלית שבבסיסה שאלות של אמונה, מערכות יחסים, אהבה והציפיות החברתיות ממנה כאישה והפכה להיות יוצרת שלא בהכרח עונה על הגדרות ותוויות.
איילת האישי היה הסינגל הראשון שיצא מתוך ה EP, נאחזת ברוח שיצא אחריו המשיך את מסעה החשוף בניסיון לגשר בין עולמות, האישי והמשפחתי, הדתי והליברלי.
במה אנחנו דומות שנכתב על היחסים של מירב עם אמא שלה יצא מלווה בקליפ בו לימור גולדשטיין מגלמת את האם. על ההפקה המוזיקלית של ה-EP ,שבולטת ביופייה, חתום גדי פטר.
אלבום הבכורה של מירב הלינגר במבט אחד כחול שיצא ב 2016 זכה לביקורות אוהדות, שלושה שירים מתוכו נבחרו לשירי השבוע ב 88FM .
מירב הופיעה בפסטיבלים רבים: הפסנתר, יערות מנשה, שאון חורף ועוד, חיממה את איפה הילד ואת דניאלה ספקטור, שיתפה פעולה עם יוני רכטר, חמי רודנר, עדי רנרט, אלונה טוראל ועוד.
במהלך השנתיים האחרונות קיימה סיבוב מופעי סלון, במסגרתו הגיעה לבתים ברחבי הארץ, בפורמט ייחודי של פסנתר ונבל, אפשר לומר שהיא פיצחה את השיטה עוד לפני הקורונה.