בגיל 8, גיל 7.5 כבר מרגיש נוסטלגי. בגיל 14 אתה מתבייש במי שהיית בגיל 12, בצבא אתה בז לילד שהיית בגיל 16 עם הבגדים הגדולים והמחשבות הרדודות, בעשרים וקצת אתה לועג לזה שלקחת הכל יותר מדי ברצינות בצבא.
אצל מור סויסה המעגל הזה המשיך עד גיל 23, שם הוא עצר. הוא הפסיק להסתכל לאחור, כבר לא חשב איך התנהג פעם כמו ילד או איך התבגר. בגיל 28, כמה שנים לפני שיתחיל לדבר בעשורים, הוא מוציא את הסינגל השני שלו לא השתניתי בו הוא מסתכל אחורה, על הרצף שהביא אותו להיות מי שהוא היום בעיניים אוהבות, במקום אלו הביקורתיות שליוו אותו עד כה.
היופי בלא השתניתי הוא בישירות ובפשטות שלו, שמושפעת, כמו רבים משיריו, מאמני אינדי מינימליסטים דוגמת אנג'לו דה אגוסטין וסופיאן סטיבנס (שמתאימים במיוחד לעונה הזו של השנה, בהנחה וחורף). ֿ
על עריכת הקליפ המתוק שהוא זריקת נוסטלגיה לילדי שנות ה-90, אחראית כרמל לוי, על הצילומים – אמא של מור שאחזה במצלמה ותיעדה את רגעי ילדותו של מור בהתלהבות של אמא. כמו הסינגל הקודם והאלבום כולו, גם כאן ההפקה נעשתה בידיו של מאור אלוש.