אחרי לנצח ובוא כבר די בטוח להגיד שביעל זלינגר טמונות היכולות לקחת חלק בעיצוב מחדש של הפופ המקומי. כשהיא מביאה שילוב נכון ומתבקש בין קפדנות מוזיקלית שבה כל ביט ותו חשובים לבין ההומור העצמי והישירות הלא מחושבת. בין חריף למתוק וכובשת כל במה ומסך באפס מאמץ.
במקרה הזה טטריס שכתבה (יחד עם גליה ברס) הלחינה והפיקה יחד עם עידן רבינוביץ' ומתן אגוזי, מתאפיין בהפקה מבוססת ביטים וסאונדים ממוחשבים שמזכירים את משחקי המחשב האנלוגיים של פעם. בטקסט המעולה זלינגר מדברת על הקונפליקט התמידי בין החיפוש אחרי שחרור משיפוטיות והתמסרות לכיף שבשעמום, לבין הרצון לנכוח ולהוכיח. אבל אם החיים הם טטריס אולי לא כל יום צריך לשבור שיא?
אוהבי ההופעות כבר בטח נתקלו ביעל זלינגר כשהיא ממגנטת על הבמה עם יסמין מועלם, בלקן ביט בוקס, רונה קינן , עידן חביב ועוד, איתם היא מופיעה כנגנית ו\או מפיקה מוזיקלית. עכשיו הגיע הזמן שלה לצאת לפרונט עם אלבום סולו ראשון בעברית. מהרגע הראשון שנגעה בקליד אי שם בגיל 6 החיבור היה בלתי נפרד. החל מללמד מוזיקה בפנימייה, דרך להקה צבאית, ומשם בצעדים קטנים והתמדה נפתחו עוד ועוד דלתות וכיום שם שלה הלך לפניה כאחת המוזיקאיות המוכשרות כאן. עד סוף שנת 2023 ימשיכו לראות אור סינגלים נוספים והאלבום המלא בעקבותיהם.