הראל ליסמן / סתם אחד

סינגל שני להראל ליסמן מתוך אלבום ראשון בהפקת יונתן ויינרייך.

סתם אחד, הוא שיר שובב. הוא מדבר על סיום של קשר ועל הריקנות שיש אחרי, אבל לא ממקום קורבני, אלא ממקום שמח ואף מנצח. מלווה בקליפ מפוצץ בסטייל וצבעים, הראל חוגג את הכיף של להיות אחרי. יופי של שיר הרמה לפרידות:).

הראל ליסמן הוא איש במה. רקדן, זמר, שחקן ויוצר. כל מי שזכה כבר לראות אותו בהצגות ( "רנט", "הסוף" , "קונצרט בראשית" עם הפילהרמונית) חזר הביתה עם זיכרון חזק של הופעתו המרשימה, הקול שלו, וכמובן, ההגשה. ניתן להבחין בכל אלו בשנייה שפוגשים אותו. ״התברך בקול יפה להפליא, מתנועע כמו רקדן, וזה לא מזיק שהוא גבוה ויפה תואר״, אמרו עליו בטיימאאוט, ובצדק.

הסינגל הראשון לא לגעת הביא לחיבור נוסף של קהל, שחלקו זיהה אותו מההצגות, ועוד קהלים חדשים שהסתקרנו מהתגובות המחממות לב להן זכה.

על החוויה הזו מספר הראל:
״‫החוויה של הוצאת השיר הראשון הייתה מטורפת. הרגשתי עטוף באהבה. שמחתי שהשיר הזה סוף סוף יוצא לעולם. חיכיתי לזה הרבה. אל מול ההקלה הזאת הייתה גם תחושה מוזרה. פתאום השיר שלי הוא לא רק שלי. אנשים מכירים אותו, משתפים אותו, מעלים סרטונים שלהם שרים אותו. תחושה מוזרה ונעימה.״

סינגל ראשון להראל ליסמן מתוך אלבום בכורה.

בטיימאאוט תל אביב כבר הכתירו את הראל ליסמן כאחד מ-21 המבטיחים של השנה הבאה, ואמרו עליו שהוא "התברך בקול יפה להפליא, מתנועע כמו רקדן, וזה לא מזיק שהוא גבוה ויפה תואר". מה שטרם ידעו, זה שהשחקן-רקדן-זמר שהכירו ב"רנט", "הסוף" וב"קונצרט בראשית" עם הפילהרמונית, מבשל פרויקט חדש: אלבום בכורה. האלבום נולד כשהקורונה עצרה את עולם התיאטרון, אז התחיל ללוש ולזוז בין השירים והמנגינות שכתב לאורך השנים.

סינגל הבכורה לא לגעת מדגים את היכולת הוירטואוזית והנוגעת ללב של הראל, שמגיעה עם פזמון שאפשר להצטרף אליו כבר מהפעם השניה. הוא מלווה בקליפ שצולם בסט אחד, ובו הראל רוקד ושר אל המצלמה, נע בין השתחררות ריקודית יומיומית לבין תנועות שמראות את השתייכותו המובהקת לבמה.

"השיר מדבר על הרגעים בהם הלב שם לעצמו רגליים. אתה רוצה להתקרב, אבל עדיין מוקף בהגנות שלך. אתה צריך מישהו קרוב אליך, אבל מתקשה לוותר על הביטחון שבמרחק. על הריקוד הקטן הזה שאתה רוקד סביב עצמך. קדימה אחורה. "לא לצלול מדי לעומק, לא לגעת בפנים, לא לגעת בי".

הראל לא מהשחקנים שנולדו והוסללו לבמה. רק בגיל 18, באודישנים ללהקה צבאית, הוא שר לראשונה מול מישהו שהוא לא הוא עצמו. כילד הוא השקיע המון מאמץ כדי שלא יראו את השוני שבו. כדי להיטמע, לשרוד, להבין מה יש בסביבה שלו ולא להתבלט יותר מדי. היום, כמובן, הדברים נראים אחרת לגמרי.

"מצאתי אנשים שמדברים את השפה שלי. הכל נעשה פשוט יותר. התחלתי לחבר את החלקים, לגלות את מה שהיה חבוי, לשחרר את מה שרצה לרקוד. ואני רוקד מאז. כל יום יותר. באהבה".

מילים: הראל ליסמן
לחן: הראל ליסמן ויונתן ויינרייך