אַבֵּם היה מעין סלב בבוהמה התל אביבית. הוא היה גרופי של להקת הנחל, של אורי זוהר, יורם גאון וכו', הוא היה אורח קבוע אצל אורי זוהר בציפורי לילה. ואפילו יצרו עימו סרט דוקומנטרי "אַבֵּם". אחת התכונות שלו היתה, שכשהיית מדבר איתו , הוא ידע להגיד באופן מיידי כמה מילים נאמרו בשיחה.
אַבֵּם היה שליח, בין יתר עיסוקיו הוא מכר תוכניות בהצגות והופעות, גם במושבים, בקיבוצים ובערים שמחוץ לתל אביב. אַבֵּם היה נוסע בטרמפים להופעות, ולמד את הארץ על בוריה, על כל דרכיה הצדדיות.
אַבֵּם ידע בדיוק מי מופיע איך ואיפה. הוא הגיע אליי ב- 76 ואמר לי "אריאל, יש לי שיר". הקלטתי אותו מדקלם את השיר. השיר שבה את ליבי בגלל אהבת הארץ שעלתה ממנו, מצא חן בעיני הידע העמוק שלו על הדרכים בארץ והתמימות שבו.
רק כשצילמתי את הקליפ ההרגשה שלי התאמתה, כשגיליתי בפועל עד כמה התיאורים שלו היו מדויקים. לדוגמא, בהכנה לצילומי הקליפ הבנתי שהקווים האדומים הינם הסימון לשביל ישראל שעובר גם בגבעת כח.
"לגבעת כח אפשר לטייל-לטייל בסיור רגלי-ולהעיף מבט בקווים אדומים" – ומול גבעת כח אכן התגלתה מחצבה כפי שמתואר בשיר: "בין בית נחמיה וגבעת כח-יש מחצבה- הפונה לכיוון של אם הדרך" וכך הלאה.
השיר הוא שיר לא שיגרתי. ניסיתי מדי פעם להלחין לו מנגינה למידתו ולאחר כל השנים הללו, סוף סוף הצלחתי למצוא את הטונים וההרמוניה של השיר. לצערי הרב זה קרה אחרי שאַבֵּם כבר לא איתנו.