"בפעם הראשונה שעליתי להופיע אחרי תקופה של סגר הרגשתי שקורה פה משהו אחר. הבמה אותה במה, ההרכב אותו הרכב, השירים…
אבל משהו בחוויה הזו, בקהל עם המסכות, בריחוק המפוחד, בישיבה הכפויה הזו, במבטים, גרמו לי להרגיש שנחתנו על כוכב אחר.
מאותו רגע החלטנו לתעד הכול. כל הופעה והופעה בלי לדעת למה אפילו, בלי מטרת על, מסקרנות ראשונית כמו פעם.
תוך כדי תנועה השיר הזה התחיל לשלוח לנו רמזים – ״אני חולה הביתה והבית שלי חולה״, ״לו רק ידעתי מאיזה כוכב נפלתי״, ״כמעט שנה מזוודה על הארון״… כמעט שנה…(!)
בסוף הבנו.
״כמעט שנה״ – יומן מסע קורונה פרטי.
נתראה בצד השני של הכוכב או השנה. העיקר שנהיה בריאים".
~ אמיר דדון